בוא וראה: באלו השירות והתשבחות שאמר דוד המלך, יש בהם סודות ודברים עליונים בסודות החכמה... לפי שכולם נאמרו ברוח הקודש, כי היה שורה רוח הקודש על דוד ואז אמר שירה, לכן כל אותיות של מזמורי תהלים נכתבו ונסדרו ברוח הקודש, ולכן כולם בסודות החכמה נאמרו.

דוד המלך הכניס בתהלים ברוח קודשו כל כללות ישראל, וכל איש פרטי, וכל נגעי לבבו עד ביאת המשיח. כי הוא עליו השלום היה רגל רביעית למרכבה העליונה, והוא כולל בנפשו את כללות ישראל.

כתב רבי יוסף חיון, רבו של היעבץ:

דוד המלך חיבר ספר תהלים מפני שהיה שלם ושרתה עליו רוח הקודש, כפי שנאמר בספר שמואל ב', כ''ג, א': "נְאֻם דָּוִד בֶּן יִשַׁי וּנְאֻם הַגֶּבֶר הֻקַם עָל מְשִׁיחַ אֱלֹקֵי יַעֲקֹב וּנְעִים זְמִרוֹת יִשְׂרָאֵל, רוּחַ יְיָ דִּבֶּר בִּי וּמִלָּתוֹ עַל לְשׁוֹנִי".

ומציין הכתוב שדוד הוא בן ישי - להורות על צור מחצבתו - אביו: ישי הצדיק, אשר היה אחד מארבעה האנשים בעולם שלא טעמו טעם חטא בחייהם, ומתו רק בעתיו של נחש, כלומר בחטאו של אדם הראשון (השלושה הנוספים אשר מתו רק בעתיו של נחש, היו: בנימין, עמרם וכלאב בן דוד).

דוד מזרע המלוכה - משבט יהודה שבחר בו ה' יתברך לנגיד על ישראל לעולם, כמו שנאמר בדברי הימים א' כ''ח: "כִּי בִיהוּדָה בָּחַר לְנָגִיד".

"נְאֻם הַגֶּבֶר הֻקַם עָל" - שהיה חכם בחכמת התורה וראש לסנהדרין, "ישֵׁב בַּשֶּׁבֶת תַּחְכְּמֹנִי" - שמואל ב' כ''ג, שהיה חכם מכולם.

בירושמי בברכות מובא: לא היה השחר מגיע ומוצא את דוד ישן "חֲצוֹת לַיְלָה אָקוּם לְהוֹדוֹת לָךְ"... דוד היה קם בחצות הלילה "ומעיר" את השחר להודות לה', להתפלל וללמוד תורה. מובא בתנא דבי אליהו: שדוד המלך היה יושב והוגה בדברי התורה תמיד ובכל יום, ומיד היתה שורה עליו רוח הקודש.

"מְשִׁיחַ אֱלֹקי יַעֲקֹב" - להורות שלא מעצמו מָלַך, אלא נמשח בשמן הקודש בציווי ה' יתברך, וזהו משיח אלקי יעקב.

"נְעִים זְמִרוֹת יִשְׂרָאֵל" - שחיבר ספר תהלים לזַמֵר ולהלל בם את ה' יתברך, והיו אומרים אותם בבית המקדש, ולולא דוד לא היינו יכולים להלל ולזמר לבוראנו כראוי.

"רוּחַ יְיָ דִּבֶּר בִּי וּמִלָּתוֹ עַל לְשׁוֹנִי" - תיארו במעלת הנבואה, כי הגיע למעלת רוח הקודש שהיא חלק מן הנבואה, ובמעלת רוח הקודש היה אומר זמירותיו.

נעים זמירות ישראל (שמואל ב', כ''ג, א')

אף על פי שעשרה בני אדם אמרו ספר תהלים, מכולם לא נאמר על שמותם, אלא על ידי דוד מלך ישראל. משל למה הדבר דומה: לחבורה של אנשים המבקשים לומר הימנון למלך, אמר להם המלך: כולכם נעימים, כולכם חסידים, כולכם משובחים לומר הימנון לפני, אלא איש פלוני יאמר בשם כולכם, כי קולו ערב. כך בשעה שביקשו עשרה צדיקים לומר ספר תהלים, אמר להם הקב''ה: כולכם נעימים וחסידים ומשובחים לומר לפני, אך דוד יאמר בשם כולכם, כי קולו ערב - כי הוא נְעִים זְמִרוֹת יִשְׂרָאֵל.

כי דוד המלך נקרא בספר שמואל ב', כ''ג, א': "נְעִים זְמִרוֹת יִשְׂרָאֵל", דהיינו: שאמר את הזמירות שבספר תהלים בשם כל ישראל, במשך כל הדורות.

שדוד דַר בחמישה עולמות ואמר שירה: דר במעי אמו ואמר שירה, יצא לאויר העולם ונסתכל בכוכבים ובמזלות ואמר שירה, ינק משדי אמו ואמר שירה, ראה במפלתם של רשעים ואמר שירה.

למרות שכל חייו היו קשים ומרים, דוד אינו בא בטענות, אלא רק משבח ומהלל את הקב''ה.

"וּנְעִים זְמִרוֹת יִשְׂרָאֵל"

על הזמירות שעשה דוד המלך בספר תהלים, שהיו משוררים ומזמרים בהם הלויים לפני הארון ובבית המקדש.

רלב"ג: "וּנְעִים זְמִרוֹת יִשְׂרָאֵל"

הכוונה שדוד המלך אמר לה' יתברך: שסוגי הזמירות חוברו כדי שישראל יזמרו בהם לה' יתברך.

"רוּחַ יְיָ דִּבֶּר בִּי וּמִלָּתוֹ עַל לְשׁוֹנִי" (שמואל ב', כ''ג, ב')

"רוּחַ יְיָ דִּבֶּר בִּי" - דוד המלך כותב בתהלים שאמר את הזמירות והתהלים ברוח הקודש, "וּמִלָּתוֹ עַל לְשׁוֹנִי" - רוח הקודש אשר דיברה בו, ומילתו היתה על לשון דוד המלך, כי רוח הקודש עוררה אותו ושמה לו את הדברים בפיו ועל לשונו.

רלב"ג: אלו הזמירות הנעימות שחיבר היה - שרוח ה' יתברך דיבר בו, ובמה שנאצל עליו מרוח הקודש, היה דְבַר ה' יתעלה על לשונו, להגיד אלו הזמירות ולחברם בספר.

מצודות דוד: רצה לומר, וזהו דברי אשר אלקי ישראל אמר, וכאלו דיבר לי ליחד אלי הדבור.

וכי עלה על דעתו של דוד להיות חי לעולמים? אלא אמר דוד לפני הקב''ה: יהי רצון מלפניך, שיהיו שירות ותשבחות שלי נאמרות בבתי כנסיות ובבתי מדרשות לעולם (ברכות ס''א).