ידוע כמה חמוּר להזכיר את שם ה' לשווא. בעשרת הדיברות נאמר: "לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם יְיָ אֱלֹקֶיךָ לַשָּׁוְא, כִּי לֹא יְנַקֶּה יְיָ אֵת אֲשֶׁר יִשָּׂא אֶת שְׁמוֹ לַשָּׁוְא" (שמות כ', ז').

בספר "מעולפת ספירים" אות נ''ו מובא: ...כשהקדוש-ברוך-הוא ברא את העולם, שם על פי-התהום צרור אחד ושמו יתברך חקוק עליו, והטביעו בתוך התהום כדי שלא יציפו המים את כל העולם, ועוד היום הוא שם...

ובשעה שהאדם נשבע לשקר - אותו צרור (אשר שֵם ה' חקוק עליו) עולה לקבל אותו שקר. והמים הולכים ושטים, ואותיות הצרור פורחות בתוך האותיות לתהומות, ורוצים המים לכסות את העולם. עד שרומז הקדוש-ברוך-הוא לממונה אחֵר, הממונה על ע' מפתחות בסוד שם המפורש הקדוש, וחוזר והולך אצל הצרור וחוקק בו השם כבראשונה.