"וַיִּקְרְבוּ יְמֵי דָוִד לָמוּת"

דוד קורא לשלמה בנו ומצווהו לבנות את בית המקדש. דוד המלך התכוון לבנות את בית המקדש בעצמו, אך הקדוש-ברוך-הוא אמר לו: "לֹא תִבְנֶה בַיִת לִשְׁמִי, כִּי דָּמִים רַבִּים שָׁפַכְתָּ אַרְצָה לְפָנָי". ולמרות שהדמים ששפך דוד היו בפקודת ה' ולמען עם ישראל וגאולתו - דוד המלך לא יבנה את בית המקדש, אך שלמה בנו כן יבנה: "הִנֵּה בֵן נוֹלָד לָךְ, הוּא יִהְיֶה אִישׁ מְנוּחָה וַהֲנִחוֹתִי לוֹ מִכָּל אוֹיְבָיו מִסָּבִיב, כִּי שְׁלֹמֹה יִהְיֶה שְׁמוֹ (שמו מרמז על שלום), וְשָׁלוֹם וָשֶׁקֶט אֶתֵּן עַל יִשְׂרָאֵל בְּיָמָיו. הוּא יִבְנֶה בַיִת לִשְׁמִי, וְהוּא יִהְיֶה לִּי לְבֵן וַאֲנִי לוֹ לְאָב, וַהֲכִינוֹתִי כִּסֵּא מַלְכוּתוֹ עַל יִשְׂרָאֵל עַד עוֹלָם".

דוד המלך אומר לשלמה בנו, שהמפתח להצלחה הוא: לשמור את תורת ה'. לשמור ולעשות את החוקים והמשפטים אשר ציווה ה' את משה על ישראל. "חֲזַק וֶאֱמָץ! אַל תִּירָא וְאַל תֵּחָת!"

דוד המלך מוסר לשלמה בנו את תוכניות הבנייה לבית המקדש וכלי הקודש (מלמדו ומוסרם בידו): "וַיִּתֵּן דָּוִיד לִשְׁלֹמֹה בְנוֹ אֶת תַּבְנִית הָאוּלָם, וְאֶת בָּתָּיו, וְגַנְזַכָּיו (מקום האוצרות), וַעֲלִיֹּתָיו, וַחֲדָרָיו הַפְּנִימִים, וּבֵית הַכַּפֹּרֶת" (בית קודש הקודשים).

דוד המלך יודע ברוח הקודש את כל תבנית בית המקדש. וכפי שהראה לו שמואל הנביא כאשר ברח דוד משאול ובא אל שמואל לנָיוֹת ברמה, והיו עוסקים שם בבניינו של עולם, הוא בית המקדש. ובאותה שעה לימד אותו שמואל הנביא, מה שאין תלמיד ותיק יכול ללמוד במאה שנה.

"וְתַבְנִית כֹּל אֲשֶׁר הָיָה בָרוּחַ עִמּוֹ", שראה דוד ברוח הקודש את כל תבנית בית המקדש, וכל חצרותיו ולשכותיו, "לְחַצְרוֹת בֵּית יְיָ וּלְכָל הַלְּשָׁכוֹת סָבִיב לְאֹצְרוֹת בֵּית הָאֱלֹקִים וּלְאֹצְרוֹת הַקֳּדָשִׁים. וּלְמַחְלְקוֹת הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם וּלְכָל מְלֶאכֶת עֲבוֹדַת בֵּית יְיָ וּלְכָל כְּלֵי עֲבוֹדַת בֵּית יְיָ". ומסר דוד המלך לשלמה את סדר חלוקת משמרות הכהונה והלוִיה, ואת סדר העבודה והשיר ומעמד משרתי העבודה, ואת ענייני הכנת כלי המקדש.

ומסר דוד המלך לשלמה בנו את משקל הזהב הראוי לכלי-הזהב, לכל כלי וכלי, "לַזָּהָב בַּמִּשְׁקָל לַזָּהָב לְכָל כְּלֵי עֲבוֹדָה וַעֲבוֹדָה" ואת משקל הכסף הראוי לכל כלי הכסף, לכל כלי וכלי, "לְכֹל כְּלֵי הַכֶּסֶף בְּמִשְׁקָל לְכָל כְּלֵי עֲבוֹדָה וַעֲבוֹדָה".

"וּמִשְׁקָל לִמְנֹרוֹת הַזָּהָב וְנֵרֹתֵיהֶם זָהָב - משקל כל נר ונר, בְּמִשְׁקַל מְנוֹרָה וּמְנוֹרָה וְנֵרֹתֶיהָ - שעשה שלמה המלך עשר מנורות, וְלִמְנֹרוֹת הַכֶּסֶף בְּמִשְׁקָל לִמְנוֹרָה וְנֵרֹתֶיהָ כַּעֲבוֹדַת מְנוֹרָה וּמְנוֹרָה (משקל המנורה וגם משקל כלי עבודת המנורה שהם: מלקחיה ומחתותיה), וְאֶת הַזָּהָב מִשְׁקָל לְשֻׁלְחֲנוֹת הַמַּעֲרֶכֶת לְשֻׁלְחָן וְשֻׁלְחָן" לערוך עליו את לחם הפנים, ועשה בהיכל עשרָה שולחנות של זהב, "וְכֶסֶף לְשֻׁלְחֲנוֹת הַכָּסֶף", ואת משקל הכסף לַשלחנות אשר בעזרה שמפשיטין עליהם את הקורבנות.

שלמה המלך לא עשה בסופו של דבר מנורות כסף, כי אין כסף נחשב בימי שלמה, ודוד לא ידע מראש שבנו שלמה המלך יתעשר כל כך.

דוד המלך מוסר לשלמה גם את תבנית הכלים הבאים ומשקלם: "הַמִּזְלָגוֹת וְהַמִּזְרָקוֹת וְהַקְּשָׂוֹת זָהָב טָהוֹר, וְלִכְפוֹרֵי הַזָּהָב בְּמִשְׁקָל לִכְפוֹר וּכְפוֹר, וְלִכְפוֹרֵי הַכֶּסֶף בְּמִשְׁקָל לִכְפוֹר וּכְפוֹר. וּלְמִזְבַּח הַקְּטֹרֶת זָהָב מְזֻקָּק בַּמִשְׁקָל (ומסר לו כמה יהיה משקלו של המזבח), וּלְתַבְנִית הַמֶרְכָּבָה הַכְּרֻבִים זָהָב לְפֹרְשִׂים וְסֹכְכִים עַל אֲרוֹן בְּרִית יְיָ", שהם הכרובים שעמדו בארץ להיות פורשים כנפיהם לסכך על הארון, והיו דומים למעשה חיות המרכבה אשר פני אדם להנה כפי שראה יחזקאל הנביא, כי גם לכרובים היה פני תינוק - "מצודות ציון" ומלבי''ם.

דוד המלך מסר לשלמה המלך הכל מסודר ומפורט בכתב: "הַכֹּל בִּכְתָב מִיַּד יְיָ עָלַי הִשְׂכִּיל כֹּל מַלְאֲכוֹת הַתַּבְנִית". רש''י: נתן לו סכום משקל ומשקל של כל כלי וכלי, כל תבנית הבית: אורך, רוחב, גובה, הכל כפי שקיבל שמואל הנביא בנבואה ברוח הקודש, ולימדם לדוד המלך בנָיוֹת ברמה, כאשר ברח דוד משאול והגיע אל שמואל הנביא.

"וַיֹּאמֶר דָּוִיד לִשְׁלֹמֹה בְנוֹ: חֲזַק וֶאֱמַץ וַעֲשֵׂה, אַל תִּירָא וְאַל תֵּחָת כִּי יְיָ אֱלֹקִים אֱלֹקַי עִמָּךְ, לֹא יַרְפְּךָ וְלֹא יַעַזְבֶךָּ עַד לִכְלוֹת כָּל מְלֶאכֶת עֲבוֹדַת בֵּית יְיָ"

דוד המלך אומר לשלמה המלך בנו: שהוא ערך וסידר הכל, ואפילו זימן מחלקות ופועלים וכולם מוכנים לכל ציווי. ואין לעכב את המלאכה, יש לבנות מיד את בית המקדש. "וְהִנֵּה מַחְלְקוֹת הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם לְכָל עֲבוֹדַת בֵּית הָאֱלֹקִים, וְעִמְּךָ בְכָל מְלָאכָה לְכָל נָדִיב בַּחָכְמָה לְכָל עֲבוֹדָה, וְהַשָּׂרִים וְכָל הָעָם לְכָל דְּבָרֶיךָ".

דוד חש שכוחותיו נחלשים ואוזלים והוא לא יאריך ימים, הוא קורא לבנו שלמה המלך, ומודיע לו: שבקרוב הוא הולך בדרך כל הארץ, ועליו להתחזק.

דוד המלך מצווה לשלמה בנו לפני מותו:

§ שילך בדרך ה' וישמור תורה ומצוות, כי עיקר ההצלחה תלויה בזה: "אָז תַּצְלִיחַ - אִם תִּשְׁמוֹר לַעֲשׂוֹת אֶת הַחֻקִּים וְאֶת הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה יְיָ אֶת מֹשֶׁה עַל יִשְׂרָאֵל".

§ דוד מצווהו על יואב בן צרויה אשר הרג שני שרי צבא: את אבנר בן נר ועמשא בן יתר (והרג את אבשלום): "וְעָשִׂיתָ כְּחָכְמָתֶךָ וְלֹא תוֹרֵד שֵׂיבָתוֹ בְּשָׁלֹם שְׁאֹל".

§ דוד מצווהו לכבד את בני ברזילי הגלעדי "וְהָיוּ בְּאֹכְלֵי שֻׁלְחָנֶךָ", על הכבוד שעשה אביהם עם דוד, כאשר ברח מפני אבשלום בנו.

§ דוד מצווהו אודות שמעי בן גרא אשר קילל את דוד, כאשר ברח מפני אבשלום בנו, "וְעַתָּה אַל תְּנַקֵּהוּ, כִּי אִישׁ חָכָם אָתָּה וְיָדַעְתָּ אֵת אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה לּוֹ, וְהוֹרַדְתָּ אֶת שֵׂיבָתוֹ בְּדָם שְׁאוֹל".