בדברי הימים א', כ''ח מתואר: כיצד לקראת סיום תקופת מלכותו, דוד המלך מקהיל את כל שרי ישראל לירושלים ונושא לפניהם דברים. דוד המלך מקהיל אליו את שרי השבטים, שרי המחלקות המשרתים את המלך, שרי האלפים ושרי המאות, שרי כל רכוש ומקנה למלך ולבניו שהם: השרים על אוצרות המלך, על הכרמים, הזיתים, המקנֶה, הבקר, הגמלים, הפרדים והצאן, הסריסים והגיבורים, וכל גיבור חיל.

דוד המלך קם על רגליו לפני כל שרי ישראל והנכבדים אשר הקהיל לירושלים, ולמרות הזיקנה התחזק לעמוד על רגליו לכבוד שרי ישראל הנאספים אליו, כדי לשאת בפניהם דברים.

דוד המלך אומר להם: שלמרות שחשב בלבו לבנות את בית המקדש, ואף על פי שעשה את ההכנות הדרושות לכך, לא הוא יבנה את בית המקדש כיון שכך אמר לו הקדוש-ברוך-הוא, כי דמים רבים שפך במלחמות על אוייבי ישראל. "שְׁמָעוּנִי אַחַי וְעַמִּי! אֲנִי עִם לְבָבִי לִבְנוֹת בֵּית מְנוּחָה לַאֲרוֹן בְּרִית יְיָ וְלַהֲדֹם רַגְלֵי אֱלֹקֵינוּ, וַהֲכִינוֹתִי לִבְנוֹת, וְהָאֱלֹקִים אָמַר לִי: לֹא תִבְנֶה בַיִת לִשְׁמִי, כִּי אִישׁ מִלְחָמוֹת אַתָּה, וְדָמִים שָׁפָכְתָּ". הרד''ק: מאחר שנזדמן לו שפיכות דמים לרוב, מנעו ה' מלבנות את בית המקדש, שהוא בית לשלום ולכפרת עוון ולעטרת תפילה, כפי שמנעו להניף ברזל במזבח ובבית המקדש. מאחר שבדרך כלל עושים מהברזל כלֵי הריגה ולא כלֵי שלום.

דוד המלך ממשיך בדבריו אל המוזמנים החשובים ואומר למתקהלים הנכבדים: הקדוש-ברוך-הוא בחר בשבט יהודה מכל השבטים, ובחר בדוד מכל בני שבטו ומשפחתו למלך על כל ישראל - לעולם! ומכל בניו, ודוד המלך מדגיש: שהקדוש-ברוך-הוא נתן לו בנים רבים - ומכולם בחר ה' בשלמה בנו למלוך על ישראל ולבנות את בית המקדש. שלמה הוא בחיר ה'. ה"מצודות דוד" מביא: דוד המלך בא לרמז כאן שלא נשא את בת-שבע בחטא, אחרת שלמה בנה לא היה ניבחר למלוכה. ובמיוחד לאור העובדה שבניו של דוד המלך מרובים, והיה מי שימלוך זולת שלמה. אך למרות הכל - שלמה הוא זה שנבחר ע''י ה'. "וּמִכָּל בָּנַי, כִּי רַבִּים בָּנִים נָתַן לִי יְיָ, וַיִּבְחַר בִּשְׁלֹמֹה בְנִי לָשֶׁבֶת עַל כִּסֵּא מַלְכוּת יְיָ עַל יִשְׂרָאֵל. וַיֹּאמֶר לִי: שְׁלֹמֹה בִנְךָ הוּא יִבְנֶה בֵיתִי וַחֲצֵרוֹתָי, כִּי בָחַרְתִּי בוֹ לִי לְבֵן וַאֲנִי אֶהְיֶה לּוֹ לְאָב". (דברי הימים א', כ''ח, ה'). גם עצם העובדה שנתן הנביא הוא שהמליך את שלמה בן בת-שבע, מוכיחה שגם הנביא לא חשב שיש פה עוון אשת איש, ואפילו אינו חוסך בשום מאמץ כדי ששלמה הוא שיהיה המלך ולא אדוניה אחיו הגדול ממנו בשנים.

שלמה הוא בחיר ה' למלוך אחרי דוד המלך על כל ישראל, והוא בחיר ה' לבנות את בית המקדש הראשון. "וַהֲכִינוֹתִי אֶת מַלְכוּתוֹ עַד לְעוֹלָם, אִם יֶחֱזַק לַעֲשׂוֹת מִצְוֹתַי וּמִשְׁפָּטַי כַּיּוֹם הַזֶּה". ואם יקפיד ללכת בדרך ה', מלכותו תיכון עד עולם.

ועתה מבקש דוד המלך מכל הקהל: לשמור ולדרוש את כל מצוות ה' למען ירשו את הארץ הטובה, "וְהִנְחַלְתֶּם לִבְנֵיכֶם אַחֲרֵיכֶם עַד עוֹלָם". דוד המלך מצווה את שלמה בנו לעיני כל הקהל לשמור את מצוות ה': "וְאַתָּה שְׁלֹמֹה בְנִי, דַּע אֶת אֱלֹקֵי אָבִיךָ וְעָבְדֵהוּ בְּלֵב שָׁלֵם וּבְנֶפֶשׁ חֲפֵצָה... "רְאֵה עַתָּה כִּי יְיָ בָּחַר בְּךָ לִבְנוֹת בַּיִת לַמִּקְדָּשׁ, חֲזַק וַעֲשֵׂה"! (דברי הימים א', כ''ח, ט'-י'). רש"י: בַּיִת לַמִּקְדָּשׁ - לא לבנות לו לַדוּר בו, כי השמים ושמי השמים לא יכלכלוהו. אלא לַמִּקְדָּשׁ - לצורך הארון שנקרא מקדש.

דוד המלך נותן לשלמה בנו את התוכניות לבניית בית המקדש... הוא מתאר בפני המוזמנים את החומרים אשר הכין בכל כוחו לבניית בית המקדש, הכל מוכן אך "שְׁלֹמֹה בְנִי אֶחָד בָּחַר בּוֹ אֱלֹקִים, נַעַר וָרָךְ וְהַמְּלָאכָה גְדוֹלָה"... דוד המלך פונה אל הקהל: "וּמִי מִתְנַדֵּב לְמַלֹּאות יָדוֹ הַיּוֹם לַיְיָ?" לפי המלבי''ם: לתנאי המקדש שתחול בו קדושה, צריך עוד דבר אחד והוא: נדבת לב העם והכנתם, שעל ידי כך תחול הקדושה.

והקהל מתנדב בשמחה ובלב שלם: "וַיִּתְנַדְּבוּ שָׂרֵי הָאָבוֹת וְשָׂרֵי שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל וְשָׂרֵי הָאֲלָפִים וְהַמֵּאוֹת וּלְשָׂרֵי מְלֶאכֶת הַמֶּלֶךְ, וַיִּתְּנוּ לַעֲבוֹדַת בֵּית הָאֱלֹקִים": 5,000 כיכרי זהב (כל כיכר = כ-43 קילוגרם, כלומר: הקהל נידב כ-215 אלף קילוגרם זהב! 10,000 אֲדַרְכֹּנִים (מטבעות), 10,000 כיכרי כסף (כלומר כ-430 אלף קילוגרם כסף!), 18,000 כיכרי נחושת (כלומר: כ-774 אלף קילוגרם נחושת), ו-100,000 כיכרי ברזל (כלומר: כ-4 מיליון ו-300 אלף קילוגרם ברזל!). "וְהַנִּמְצָא אִתּוֹ אֲבָנִים (יקרות), נָתְנוּ לְאוֹצַר בֵּית יְיָ... וַיִּשְׂמְחוּ הָעָם עַל הִתְנַדְּבָם, כִּי בְּלֵב שָׁלֵם הִתְנַדְּבוּ לַיְיָ, וְגַם דָּוִיד הַמֶּלֶךְ שָׂמַח שִׂמְחָה גְדוֹלָה"

"וַיְבָרֶךְ דָּוִיד אֶת יְיָ לְעֵינֵי כָּל הַקָּהָל"... וכל הקהל מברכים את ה' ומשתחווים לה' ולדוד המלך. דוד המלך מודה לה' ואומר: כל החומרים הרבים אשר הכינו לבניין בית המקדש הם משל הקדוש-ברוך-הוא: "יְיָ אֱלֹקֵינוּ, כֹּל הֶהָמוֹן הַזֶּה אֲשֶׁר הֲכִינֹנוּ לִבְנוֹת לְךָ בַיִת לְשֵׁם קָדְשֶׁךָ, מִיָּדְךָ הוּא, וּלְךָ הַכֹּל"

ויזבחו לה' זבחים ולמחרת היום ההוא העלו עולות לה' 1,000 פרים, 1,000 אלים ו-1,000 כבשים. ובאותו מעמד חשוב גם ממליכים את שלמה המלך בפעם השניה, למלך על כל ישראל.

בפעם הראשונה המליכו את שלמה ומשחו אותו למלך - בגיחון, בפני קהל מצומצם מאנשי ירושלים, והפעם - "ברוב עם הדרת מלך". כעת ממליכים את שלמה ומושחים אותו למלך בפעם השניה, לעיני כל שרי ישראל המייצגים את כל שבטי ישראל והמתכנסים בירושלים. לעיני שרי האלפים ושרי המאות, ולעיני כל הקהל, ומושחים גם את צדוק לכהן גדול. שמחים שמחה גדולה וזובחים זבחים לרוב: "וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ לִפְנֵי יְיָ בַּיּוֹם הַהוּא בְּשִׂמְחָה גְדוֹלָה, וַיַּמְלִיכוּ שֵׁנִית לִשְׁלֹמֹה בֶן דָּוִיד וַיִּמְשְׁחוּ לַיְיָ לְנָגִיד וּלְצָדוֹק לְכֹהֵן"

שלמה המלך מצליח במלכותו: "וַיַּצְלַח, וַיִּשְׁמְעוּ אֵלָיו כָּל יִשְׂרָאֵל". והקדוש-ברוך-הוא גידל את שלמה למעלה בעיני כל ישראל, "וַיְגַדֵּל יְיָ אֶת שְׁלֹמֹה לְמַעְלָה לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל, וַיִּתֵּן עָלָיו הוֹד מַלְכוּת, אֲשֶׁר לֹא הָיָה עַל כָּל מֶלֶךְ לְפָנָיו עַל יִשְׂרָאֵל".