"וַיֹּאמֶר דָּוִיד: שְׁלֹמֹה בְנִי נַעַר וָרָךְ, וְהַבַּיִת לִבְנוֹת לַיְיָ לְהַגְדִּיל לְמַעְלָה לְשֵׁם וּלְתִפְאֶרֶת לְכָל הָאֲרָצוֹת, אָכִינָה נָּא לוֹ. וַיָּכֶן דָּוִיד לָרֹב לִפְנֵי מוֹתו".

ברגע שנודע לדוד המיקום המדוייק של בית המקדש, מיד החל להתארגן לבניית בית המקדש. ראשית הכין דוד המלך בכל נצחונותיו על האוייבים מסביב את הרקע לשקט, הבטחון והשלום אשר ישרור בימי שלמה המלך בנו, ובימי בית המקדש, "הֲלֹא יְיָ אֱלֹקֵיכֶם עִמָּכֶם וְהֵנִיחַ לָכֶם מִסָּבִיב, כִּי נָתַן בְּיָדִי אֵת יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ וְנִכְבְּשָׁה הָאָרֶץ לִפְנֵי יְיָ וְלִפְנֵי עַמּוֹ"

המלבי"ם: המנוחה מהאוייבים היא תנאי לבניין בית המקדש, כפי הכתוב בתורה דברים י''ב, י'-י''א: "וְהֵנִיחַ לָכֶם מִכָּל אֹיְבֵיכֶם מִסָּבִיב וִישַׁבְתֶּם בֶּטַח. וְהָיָה הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְיָ אֱלֹקֵיכֶם בּוֹ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם"...

דוד המלך אשר פעל רבות לבניין בית המקדש, הכין במשך השנים כמויות אדירות של חומרי בניה הדרושים לבניית בית המקדש: דוד המלך מעמיד חוצבים לחצוב אבני גזית, מכין ברזל לרוב, מסמרים, נחושת לרוב אין משקל, 1,000,000 - מיליון כיכרי כסף (מיליון כיכרי כסף! כפול 43 קילוגרם לכיכר = כ-43 מיליון קילוגרם כסף!), עצי ארזים לאין מספר, 100,000 כיכרי זהב, אבנים יקרות ועוד... (פירוט נוסף יובא להלן). וגם בעלי מקצוע לרוב, פועלים, בעלי מלאכה, אומנים גדולים ועוד... ומצווֶה את שרי ישראל לעזור לשלמה בנו: "וַיְצַו דָּוִיד לְכָל שָׂרֵי יִשְׂרָאֵל לַעֲזֹר לִשְׁלֹמֹה בְנוֹ".

דוד המלך מכין את משמרות הכהונה והלוִיה, משוררים, שוערים, גיזברים ועוד... ובזכות כל מסירות הנפש של דוד המלך למען בניין בית המקדש, נחשב לו כאילו הוא עצמו בנה את בית המקדש.

מובא בדברי הימים א', כ''ב: "וַיֹּאמֶר דָּוִיד לִכְנוֹס אֶת הַגֵּרִים אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל (דוד העסיק את הגרים, כיון שלא רצה להעביד את ישראל בפרך), וַיַּעֲמֵד חֹצְבִים לַחְצוֹב אַבְנֵי גָזִית לִבְנוֹת בֵּית הָאֱלֹקִים, וּבַרְזֶל לָרֹב לַמִּסְמְרִים לְדַלְתוֹת הַשְּׁעָרִים וְלַמְחַבְּרוֹת הֵכִין דָּוִיד, וּנְחֹשֶׁת לָרֹב אֵין מִשְׁקָל, וַעֲצֵי אֲרָזִים לְאֵין מִסְפָּר כִּי הֵבִיאוּ הַצִּידֹנִים וְהַצֹּרִים עֲצֵי אֲרָזִים לָרֹב לְדָוִיד... וְהִנֵּה בְעָנְיִי הֲכִינוֹתִי לְבֵית יְיָ זָהָב כִּכָּרִים מֵאָה אֶלֶף, לפי אנציקלופדיה כרטא בשיתוף עם מכון המקדש: "בית המקדש בירושלים", עמוד 49, כל כיכר = כ-43 ק''ג זהב. כלומר: 100,000 כיכרי זהב = 4 מיליון ו-300 אלף ק''ג זהב! וְכֶסֶף אֶלֶף אֲלָפִים כִּכָּרִים כלומר מיליון כיכרי כסף! (מיליון כפול 43 קילוגרם לכיכר = כ-43 מיליון קילוגרם כסף!), וְלַנְּחֹשֶׁת וְלַבַּרְזֶל אֵין מִשְׁקָל כִּי לָרֹב הָיָה, וְעֵצִים וַאֲבָנִים הֲכִינוֹתִי וַעֲלֵיהֶם תּוֹסִיף, וְעִמְךָ לָרֹב עֹשֵׂי מְלָאכָה, חֹצְבִים, וְחָרָשֵׁי אֶבֶן וָעֵץ, וְכָל חָכָם בְּכָל מְלָאכָה"...

מובא בדברי הימים א', כ''ט: כאשר מנדב דוד המלך את העם לבניין בית המקדש במעמד שרי ישראל, הוא אומר: "וּכְכָל כֹּחִי הֲכִינוֹתִי לְבֵית אֱלֹקַי: הַזָּהָב לַזָּהָב וְהַכֶּסֶף לַכֶּסֶף, וְהַנְּחֹשֶׁת לַנְּחֹשֶׁת, הַבַּרְזֶל לַבַּרְזֶל, וְהָעֵצִים לָעֵצִים, אַבְנֵי שֹׁהַם וּמִלּוּאִים, אַבְנֵי פוּךְ וְרִקְמָה, וְכֹל אֶבֶן יְקָרָה, וְאַבְנֵי שַׁיִשׁ לָרֹב.

וְעוֹד בִּרְצוֹתִי בְּבֵית אֱלֹקַי, יֶשׁ לִי סְגֻלָּה זָהָב וָכָסֶף נָתַתִּי לְבֵית אֱלֹקַי (סגולה - לפי המלבי''ם הכוונה: יש לי אוצר זהב וכסף מזוקק שיש בו סגולה, ובו יטיחו את קירות הבית הבנויים מאבני גזית, כיון שבית המקדש צריך להיבנות בפאר וכבוד). לְמַעְלָה מִכָּל הֲכִינוֹתִי לְבֵית הַקֹּדֶשׁ: שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים כִּכְּרֵי זָהָב מִזְּהַב אוֹפִיר, וְשִׁבְעַת אֲלָפִים כִּכַּר כֶּסֶף מְזֻקָּק, לָטוּחַ קִירוֹת הַבָּתִּים. לַזָּהָב לַזָּהָב, וְלַכֶּסֶף לַכֶּסֶף, וּלְכָל מְלָאכָה בְּיַד חָרָשִׁים"... אמר רבי שמעון בן לקיש: לא היה העולם ראוי להשתמש בזהב, ולמה נברא (הזהב)? בשביל המשכן ובשביל בית המקדש.

בנוסף לזהב הטהור והמשובח אשר השאיר דוד המלך לשלמה המלך, וברמת זיקוק ונקיוּת גבוהה, הקדוש ברוך הוא גילה לשלמה המלך אוצר גנוז של זהב מגן העדן. לפי הגמרא והמפרשים: שלמה המלך השתמש ב-7 סוגי זהב לציפוי כל הכתלים בבית המקדש: זהב טהור, זהב טוב, זהב שחוט, זהב סגור, זהב אופיר, זהב פרוויים, זהב מופז.

1. זהב טהור - זה הזהב הרגיל המוכַּר לנו היום. זהו זהב מזוקק שהיו טוחין בו את הכתלים. רבי יהודה בשם רבי אמי אמר: אלף ככר הכניס שלמה אלף פעמים לכּוּר, ולא עמדו אלא על ככר אחת (מדרש רבה במדבר). מתוך 1,000 כיכרות זהב שזיקק קיבל שלמה המלך כיכר זהב אחת, אשר זוקקה אלף פעמים.

2. זהב טוב - כמשמעו, שככל שמתיכים אותו נשארת אותה כמות. שלמה המלך היה מתיך את הזהב באש, ולמרות שכאשר מכניסים את הזהב לאש כמות הזהב מתמעטת, שלמה המלך הכניס את הזהב הטוב לאש פעמים רבות, ובכל זאת הזהב נשאר באותה כמות בדיוק. לפי הגמרא: שלמה המלך הכניס 1,000 פעמים את הזהב הזה לאש והוציא אותה כמות בדיוק, לא נחסר ממנו מאומה, וזהו זהב טוב.

3. זהב שחוט - שחוט - משוך. זהו זהב שהיה נמשך כמו חוט. זהב רך ונוח להרקע שנטווה כחוט, והיה זהב טוב מאוד שהיה נמשך כשעווה חוטים דקים של זהב, ועושים ממנו כמעין צמה של זהב, והיה מצוי בבית המקדש.

4. זהב סגור - זהו זהב יפה עם גוונים יפים כמעין הארגמן. זהב נקי ומזוקק ותהליך זיקוקו כשנסגר בכור הצורֵף כדי לטהרו מסיגים, והוא מוציא את סיגיו בעשן. כאשר מגיע הזהב הזה לחנויות כדי להימכר, כולם סוגרים את חנויותיהם ובאים לראותו ומכאן שמו (ילקוט שמעוני בראשית ב'). זהב סגור שהיה סוגר בעד כל הזְהָבִים שהיו שם, זהו זהב משובח שהיו טוחין בו את הכתלים, וגם את הדביר ובית קודש הקדשים. וכל הכלים היו נעשים ממנו: הספות והיעים והמזרקות והמזלגות והכפות והמחתות. ומי שיש לו ממנו, סוגרו לעצמו.

5. זהב אופיר - מין זהב יקר הבא מאופיר. זהב אופיר הוא החזק שבזהב, זהו זהב אשר שווה כל מחיר שתתן עבורו (כתם אופיר).

6. זהב פרוויים - זהו זהב בגווני אדום הנימצא רק בגן עדן, שָם מצוי עץ שעליו צומח הזהב. זהב פרוויים - שדומה לדם הפרים מרוב שבחו ואדמימותו. זהב פרוויים מלשון: פָּרֶה וְרָוֶוה, כלומר: זהב שעושה פירות. כשבנה שלמה את בית המקדש צר בו כל מיני אילנות, ובשעה שהאילנות שבשדה עושים פירות - אלו שבבית המקדש עושים פירות, ונראה שלא פירות ממש היו עושים לאכילה, אלא פירות של זהב (מהרש''א), והיו משירים פירותיהם ומלקטין אותם ומניחים אותם לבדק הבית. ובשעה שהעמיד מנשה צלם בהיכל - יבשו כל אותם האילנות.

7. זהב מופז - זהב טוב ומזוקק מסיגיו ומבהיק ודומה לפז, זהב שקוף הדומה לקריסטל (קריסטל - אבן הדומה לזכוכית לבנה), ומבהיק כמרגלית (ולפי הגמרא מרגלית זה יהלום). זהב מופז אינו מצוי כיום, זהו הזהב אשר הראה הקדוש-ברוך-הוא לדוד המלך, כאשר הראה לו את מזמור התהלים בצורת מנורה כתוב על טס של זהב. זהב מופז שהיה דומה לגפרית כשהיא מוצתת באש והוא כנגד הקנה האמצעי. שלמה המלך ציפה את כסאו בזהב מופז: "וַיַּעַשׂ הַמֶּלֶךְ כִּסֵּא שֵׁן גָּדוֹל וַיְצַפֵּהוּ זָהָב מוּפָז".

דוד המלך מעמיד 24 משמרות כהונה ולוִיה כנגד 24 ספרים שבתורה. ובדברי הימים נכתב "דויד" בכתיב מלא שהוא בגימטריה 24, כנגד 24 משמרות שהעמיד דויד. "וַיֶּאֱסֹף אֶת כָּל שָׂרֵי יִשְׂרָאֵל וְהַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם"

המלבי"ם: לאחר שכבר המליך את שלמה, מסופר מה שעשה דוד לפני מותו לאחר שהמליך את שלמה, והכין את עצמו ללכת בדרך כל הארץ: שאז סידר את משמרות הכהונה והלוִיה, כדי שיהיו מוכנים לשלמה בנו, "וְלַעֲמֹד בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר לְהֹדוֹת וּלְהַלֵּל לַיְיָ וְכֵן לָעָרֶב" (דברי הימים א', כ''ג), ואח"כ ציווה את שלמה ונאסף אל עמיו.

הרד"ק: דוד הבדיל את בני אסף והימן וידותון להיות משוררים, והאחרים להיות שוערים, והאחרים להיות גזברים על אוצרות בית ה' "וַיַּבְדֵּל דָּוִיד וְשָׂרֵי הַצָּבָא לַעֲבֹדָה לִבְנֵי אָסָף וְהֵימָן וִידוּתוּן הַנִּבְּאִים בְּכִנֹּרוֹת בִּנְבָלִים וּבִמְצִלְתָּיִם, וַיְהִי מִסְפָּרָם אַנְשֵׁי מְלָאכָה לַעֲבֹדָתָם"

בני אסף היו מנגנים בכלי שיר, ואסף שורָה עליו רוח הקודש והיה משורר בפיו לקול הכנורות, וכן הימן וידותון כולם היו נביאים עם כלי השיר, כי ספר התהלים נאמר ברוח הקודש ויש בו נבואות ועתידוֹת הגלות והגאולה. ואסף היה המורה אותם בשיר וניבא ואמר מזמורי נעים זמירות ישראל.

והיו בני אסף ארבעה, ובני ידותון ששה, ובני הימן היו ארבעה עשר, והנה בין שלושתם היו עשרים וארבעה ראשי משמרות כנגד הכהנים שהיו גם כן עשרים וארבע, ויוסף בן אסף ראש משמרות הלוים עם יהויריב ראש משמרות הכהנים וכן כלם, ואלה עשרים וארבע משמרות הלוים היה כל אחד מהם עם אחיו ובניו שנים עשר, הנה בין כולם היו מאתים ושמונים ושמונה...

"וַיְהִי מִסְפָּרָם (של ראשי המשמרות הנזכרים עם חבריהם המלומדים בדבר שיר) עִם אֲחֵיהֶם מְלֻמְּדֵי שִׁיר לַיְיָ כָּל הַמֵּבִין (בדבר שיר) מָאתַיִם שְׁמוֹנִים וּשְׁמוֹנָה" (דברי הימים א', כ''ה). ולא חישב את כל אלה המבינים ביותר בדבר הניגון, ומספר כולם היה ארבעת אלפים.

דוד המלך חילק את ישראל ל-12 חלקים, שכל חלק מהם ישרתו ויכלכלו את בית המלוכה במשך חודש בשנה, "וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְמִסְפָּרָם, רָאשֵׁי הָאָבוֹת וְשָׂרֵי הָאֲלָפִים וְהַמֵּאוֹת וְשֹׁטְרֵיהֶם הַמְשָׁרְתִים אֶת הַמֶּלֶךְ לְכֹל דְּבַר הַמַּחְלְקוֹת, הַבָּאָה וְהַיֹּצֵאת חֹדֶשׁ בְּחֹדֶשׁ לְכֹל חָדְשֵׁי הַשָּׁנָה, הַמַּחֲלֹקֶת הָאַחַת (כל חודש מחלקה אחרת, כלומר: אחד חלקי שנים עשר מישראל) עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אָלֶף"

כעת הכל מוכן לבניית בית המקדש!

דוד המלך אומר: "עַתָּה תְּנוּ לְבַבְכֶם וְנַפְשְׁכֶם לִדְרוֹשׁ לַיְיָ אֱלֹקֵיכֶם, וְקוּמוּ וּבְנוּ אֶת מִקְדַּשׁ יְיָ הָאֱלֹקִים, לְהָבִיא אֶת אֲרוֹן בְּרִית יְיָ וּכְלֵי קֹדֶשׁ הָאֱלֹקִים לַבַּיִת הַנִּבְנֶה לְשֵׁם יְיָ"

"מזמור שיר חנוכת הבית לדוד" - לדוד? והרי שלמה בנאו (שלמה בנה את בית המקדש)? אלא הואיל ודוד חשב לבנותו ומסר נפשו עליו, אף על פי ששלמה בְּנוֹ בונהו, נקרא על שמו של דוד.