"וַיֹּסֶף אַף יְיָ לַחֲרוֹת בְּיִשְׂרָאֵל" על שמרדו בדוד והלכו אחרי אבשלום ונפלו 20,000 איש מישראל, ואחר כך שוב מרדו בדוד והלכו אחרי שֶׁבַע בֶּן בִּכְרִי, ועל עניין הגבעונים אשר גרם לרעב במשך שלוש שנים. והעונש היה: שדוד הוסת למְנוֹת את העם "וַיָּסֶת (הס.מ.) אֶת דָּוִד בָּהֶם לֵאמֹר: לֵךְ מְנֵה אֶת יִשְׂרָאֵל וְאֶת יְהוּדָה". ויתכן שמניית העם נגרמה בשל עוון העם אשר נסתר מדוד המלך אך גרם לו לטעות ולמנותם?!

מניית העם הוטלה על יואב שר הצבא "וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל יוֹאָב שַׂר הַחַיִל אֲשֶׁר אִתּוֹ: שׁוּט נָא בְּכָל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל מִדָּן וְעַד בְּאֵר שֶׁבַע, וּפִקְדוּ אֶת הָעָם וְיָדַעְתִּי אֵת מִסְפַּר הָעָם", שבודאי מתו אנשים רבים בשלוש שנות הרעב. יואב שהיה גדול בתורה, מדבר אל לב דוד המלך לחדול ממניית העם ואומר: "וְיוֹסֵף יְיָ אֱלֹקֵיךָ אֶל הָעָם כָּהֵם וְכָהֵם מֵאָה פְעָמִים"... מי יתן ועוד יוסיף ה' עליהם כמו שהם עכשיו, ועוד יוסיף כמספר אשר יהיו אחרי ההוספה הראשונה, ועוד יתכפלו ויחזרו ויתכפלו עד מאה פעמים. "וַאדֹנִי הַמֶּלֶךְ לָמָּה חָפֵץ בַּדָּבָר הַזֶּה?"

שכבר היה ידוע בישראל מן התורה, שאם ימנו את ישראל מבלי לתת איש כופר נפשו, יהיה בהם נגף: "כִּי תִשָּׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְקֻדֵיהֶם - וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ לַיְיָ בִּפְקֹד אֹתָם, וְלֹא יִהְיֶה בָהֶם נֶגֶף בִּפְקֹד אֹתָם" (שמות ל', י''ב). אבל בלא כופר עתיד להגיע הנגף. ומאחר שאין צורך למנותם מוטב שלא למנותם, מה גם שאין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי מן העין, ובדבר המנוי שולט עין הרע.

ודוד ציווה את יואב שימנה אותם, והיה קשה בעיני יואב לעשות זאת מחשש לנגף, עד שחזק דבר המלך אל יואב ועל שרי החיל, ובלית ברירה יצא יואב ואנשיו במצוות המלך למנות את העם. "וַיָּשֻׁטוּ בְּכָל הָאָרֶץ, וַיָּבֹאוּ מִקְצֵה תִשְׁעָה חֳדָשִׁים וְעֶשְׂרִים יוֹם יְרוּשָׁלָם. וַיִּתֵּן יוֹאָב אֶת מִסְפַּר מִפְקַד הָעָם אֶל הַמֶּלֶךְ, וַתְּהִי יִשְׂרָאֵל: שְׁמֹנֶה מֵאוֹת אֶלֶף אִישׁ חַיִל שֹׁלֵף חֶרֶב, וְאִישׁ יְהוּדָה חֲמֵשׁ מֵאוֹת אֶלֶף אִישׁ".

לאחר שדוד מנה את העם הכהו לבו על כך, והיה חושש שמא יפול בהם נגף. לכן התפלל דוד אל ה' כל הלילה שיכפר לו על כך, והיה עוסק כל הלילה בוידוי ותחנונים לה'. ובבוקר בא אליו גד הנביא ובפיו דבר ה' אל דוד: מאחר שמנה את העם, עליו לבחור אחת מתוך שלושת האפשרויות הבאות:

1. שבע שנות רעב בארץ: "הֲתָבוֹא לְךָ שֶׁבַע שָׁנִים רָעָב בְּאַרְצֶךָ"?

2. או שלושה חודשים ינוס דוד לפני אוייביו וינוצח "אִם שְׁלשָׁה חֳדָשִׁים נֻסְךָ לִפְנֵי צָרֶיךָ וְהוּא רֹדְפֶךָ"?

3. או שלושה ימי מגפת דֶּבֶר בארץ "וְאִם הֱיוֹת שְׁלשֶׁת יָמִים דֶּבֶר בְּאַרְצֶךָ"?

גד הנביא מבקש את תשובת דוד: "עַתָּה דַּע וּרְאֵה מָה אָשִׁיב שֹׁלְחִי דָּבָר". במדרש שמעוני קס''ה, ותנד''א מובא: אמר דוד, אם אני בוחר רעב עכשיו כל ישראל אומרים: מה איכפת לו לבן ישי, על אוצרותיו הוא בוטח וישראל ימותו ברעב. אם אני בוחר חרב, עכשיו ישראל אומרים: מה לו, על גיבוריו הוא בוטח שהם יצאו למלחמה, הם ימותו והוא ינצל. אמר: יבוא דֶבֶר, שהכל שווין בו עניים ועשירים. דוד משיב לגד הנביא: ..."נִפְּלָה נָּא בְיַד יְיָ כִּי רַבִּים רַחֲמָיו, וּבְיַד אָדָם אַל אֶפֹּלָה".

"וַיִּתֵּן יְיָ דֶּבֶר בְּיִשְׂרָאֵל"... וימותו מישראל 70,000 איש. רבי שמעון אומר: לא נפל במגפה אלא אבישי בן צרויה בלבד, שהיה צדיק והיה שקול במעשיו הטובים ובתורתו כנגד 70,000 איש מישראל.

יש המפרשים: שהמגפה היתה כתוצאה מכך שדוד המלך מנה את ישראל שלא לצורך. (גם היום אין למנות את ישראל, ואם יש צורך מאוד חשוב למנות, קיימות שיטות כיצד למנות כמו: למנות לפי א' ב', או למנות באמירת פרק תהלים שיודעים בעל פה, כאשר כל מילה בפרק מייצגת אדם אחד, ואח''כ סופרים את המילים בפרק ויודעים את מספר הילדים וכדומה. בכל מקרה חובה לשאול רב פוסק הלכה כיצד לנהוג, במיוחד אלה העוסקים בחינוך והוראה כמו: מורים/ות, גננות, מדריכים/ות, אנשי צבא וכו').

ויש המפרשים: ש-70,000 איש מישראל אשר מתו במגפה, לא נפלו אלא על כך שישראל לא תבעו את בניין בית המקדש. וכיון שניתנה רשות למשחית, אינו מבחין בין צדיק לרשע. לפיכך התקינו בתפילה ובברכת המזון את הברכה: "בונה ירושלים".

לפי הרד''ק: מובא במדרש כי בני ישראל נתבעו באותו הדור, והאלפים האלה שנפלו בימי דוד לא נפלו אלא על כך שלא תבעו את בניין בית המקדש בימיהם. ויש כאן קל וחומר: מה אם אלה שלא היה בימיהם בית המקדש (בית המקדש נבנה רק אחרי פטירת דוד המלך) ולא חרב בימיהם, נפלו על שלא תבעו אותו - קל וחומר אנחנו, שהיה בימינו וחָרַב בימינו על אחת כמה וכמה. לכן תיקנו לנו אנשי כנסת הגדולה להתפלל שלוש פעמים ביום בתפילת "שמונה עשרה" ובברכת המזון: "בּוֹנֵה יְרוּשָׁלָיִם".

אמר רבי לוי: בתוך י''ב חודש באו ברכותיו של יואב, והוסיף ה' אל העם כהם וכהם מאה פעמים!