"וְאֶת הַכִּבְשָׂה יְשַׁלֵּם אַרְבַּעְתָּיִם" - תשלום שני אשר משלם דוד המלך מתוך הארבעתיים: תמר בתו נאנסת ע''י אמנון אחיה. ויהי אחרי מעשה דוד ובת-שבע, ולאבשלום בן דוד אחות יָפָה ושמה תמר, ואמנון בנו בכורו של דוד המלך אוהב את תמר. אמנון היה כל כך דואג ומצר עד שהגיע למצב שנהיה חולה בעבור תמר אחותו, כיון שלא ידע באיזה דרך יוכל להשיגה ולמלא את תשוקתו, כי אין דרכן של הבתולות לצאת מפתח הבית. כאשר שואל יונדב בן שמעה ורעהו החכם של אמנון מדוע פניו של אמנון כה דלים ועצובים? עונה לו אמנון: "אֶת תָּמָר אֲחוֹת אַבְשָׁלֹם אָחִי אֲנִי אֹהֵב". יונדב מייעץ לו: לשכב במיטה ולהעמיד פני חולה, ואז כאשר יבוא דוד המלך אביו לבקרו, יבקש את רשותו שתמר אחותו תבוא אליו להאכילו. ואכן כך היה: דוד המלך בא לבקר את אמנון בנו הבכור, ואמנון מבקש את רשות המלך שתמר תבוא ותלבב לו שתי לביבות ויאכל מידה. (יתכן שאמנון באמת התכוון רק לאכול מידה, אך היצר הרע הסיתו לדבר עבירה). דוד המלך שהתכוון רק לטוב, ושתמיד נהג בילדיו באהבה רבה וביד רכה, שולח את תמר אל אמנון כדי שתכין לו את הלביבות. תמר שומעת בקול אביה והולכת בתמימותה אל אמנון להכין לו את הלביבות.

תמר לשה את הבצק, מלבבת את הלביבות לעיני אמנון, מבשלת ומגישה לו, אך הוא ממאן לאכול ואומר: "הוֹצִיאוּ כָל אִישׁ מֵעָלַי", לאחר שיצאו כולם ונשארו רק אמנון ותמר לבדם, מבקש אמנון מתמר שתביא לו את הלביבות לחדרו וכך היא עושה. כאשר היא מגישה לו לאכול, "וַיַּחֲזֶק בָּהּ וַיֹּאמֶר לָהּ: בּוֹאִי שִׁכְבִי עִמִּי אֲחוֹתִי. וַתֹּאמֶר לוֹ: אַל אָחִי, אַל תְּעַנֵּנִי, כִּי לֹא יֵעָשֶׂה כֵן בְּיִשְׂרָאֵל. אַל תַּעֲשֵׂה אֶת הַנְּבָלָה הַזֹּאת". אך כל מה שתמר אומרת לאמנון לא עוזר והוא לא מסכים לשמוע בקולה, מה גם שהיה חזק ממנה פיזית, יצרו גובר עליו "וַיֶּחֱזַק מִמֶּנָּה וַיְעַנֶּהָ וַיִּשְׁכַּב אֹתָהּ. וַיִּשְׂנָאֶהָ אַמְנוֹן שִׂנְאָה גְּדוֹלָה מְאֹד, כִּי גְדוֹלָה הַשִּׂנְאָה אֲשֶׁר שְׂנֵאָהּ מֵאַהֲבָה אֲשֶׁר אֲהֵבָהּ. וַיֹּאמֶר לָהּ אַמְנוֹן: קוּמִי לֵכִי". הוא אונס אותה, כל אהבתו שהיתה תלויה רק בתאוותו הופכת לשנאה, ולאחר שהתעלל בה הוא מגרש אותה החוצה בבוז ונועל אחריה את הדלת "וַיִּקְרָא אֶת נַעֲרוֹ מְשָׁרְתוֹ וַיֹּאמֶר: שִׁלְחוּ נָא אֶת זֹאת מֵעָלַי הַחוּצָה, וּנְעֹל הַדֶּלֶת אַחֲרֶיהָ". והיא תמר התמימה והצנועה, שבאה בסך הכל לעזור במצוות אביה יוצאת משם שבורה ורצוצה. כל עולמה חרב עליה, היא שמה אפר על ראשה, קורעת את כתונת הפסים אשר עליה (סמל הבתוליות), הולכת כל הדרך וזועקת.

"וְאֶת הַכִּבְשָׂה יְשַׁלֵּם אַרְבַּעְתָּיִם" - תשלום שלישי אשר משלם דוד המלך מתוך הארבעתיים: בעקבות מעשה אמנון ותמר, אמנון בכורו מת בידי אבשלום אחיו.

אבשלום אחי תמר מאוד כועס אך אינו מראה את כעסו לאיש, גם לא לאחותו. "וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ אַבְשָׁלוֹם אָחִיהָ: הַאֲמִינוֹן אָחִיךְ הָיָה עִמָּךְ?" הוא מסתיר את כעסו פנימה בתוך לבו כמו גם את מזימתו: להרוג את אמנון אחיו על אשר עינה את תמר אחותו, כדי שאמנון אחיו לא ירגיש בדבר מזימתו. אבשלום מעודד את תמר אחותו ואומר לה: "וְעַתָּה אֲחוֹתִי הַחֲרִישִׁי, אָחִיךְ הוּא אַל תָּשִׁיתִי אֶת לִבֵּךְ לַדָּבָר הַזֶּה". והיא תמר יושבת שוממה בבית אבשלום אחיה.

כאשר שומע דוד המלך את הדברים האלה ויחר לו מאוד, ובמיוחד כאשר הוא בעצמו שלח את תמר אל אמנון, אך דוד גם לא עושה מאומה כדי להעניש את אמנון בנו בכורו. ואבשלום שותק ולא מדבר עם אמנון למרע ועד טוב, "כִּי שָׂנֵא אַבְשָׁלוֹם אֶת אַמְנוֹן עַל דְּבַר אֲשֶׁר עִנָּה אֵת תָּמָר אֲחֹתוֹ". אבשלום בעל אופי מאוד מיוחד, הוא יודע להסתיר את סערת לבו. כלפי חוץ לא ניתן כלל לנחש את המתרחש בתוך תוכו פנימה, הוא שקול, מחושב, לא ממהר, אינו פזיז, הוא מצליח להטעות את אוייביו אשר מפסיקים לנקוט זהירות מפניו, כפי שאמנון הפסיק לנקוט אמצעי זהירות מפניו. אבשלום ממתין שנתיים ימים על מנת לבצע את זממו - להרוג את אמנון. לאחר שנתיים היו גוזזים לאבשלום בבעל חצור, והמנהג היה לערוך משתה בעת גז הצאן, אבשלום המתין לשעת כושר זו. ראשית מזמין אבשלום לחגיגת הגז את דוד המלך אביו ועבדיו. הוא מזמין את אביו המלך למרות שהוא יודע כי אביו לא יבוא, ובכך הוא מוציא כל חשד לגבי מה שהוא זומם לאמנון, שהרי אחרת לא היה מזמין את המלך.

דוד המלך אומר לו שזה יכביד עליו אם כולם יבואו, ולא אבה ללכת ויברכהו. ואבשלום בתחכומו אומר לאביו: אם אדוני המלך לא יגיע לפחות ישלח את בנו בכורו במקומו: "וָלֹא, יֵלֶךְ נָא אִתָּנוּ אַמְנוֹן אָחִי. וַיֹּאמֶר לוֹ הַמֶּלֶךְ: לָמָּה יֵלֵךְ עִמָּךְ? (לבו של דוד בישר לו רעות), וַיִּפְרָץ (הפציר) בּוֹ אַבְשָׁלוֹם וַיִּשְׁלַח אִתּוֹ אֶת אַמְנוֹן וְאֵת כָּל בְּנֵי הַמֶּלֶךְ". כולם הולכים למשתה הגֵז, אך אף אחד לא מדמיין לעצמו שמטרתו היחידה של אבשלום בעריכת משתה הגז היא: הריגת אמנון אחיו הבכור. אבשלום מצווה את נעריו להרוג את אמנון, כאשר יראו שלֵב אמנון טוב עליו ביין "וְאָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם הַכּוּ אֶת אַמְנוֹן וַהֲמִתֶּם אֹתוֹ". לאבשלום היה כח השפעה עצום, הוא הצליח להשפיע על נעריו להרוג את בנו בכורו של המלך, את יורש העצר. ואכן כך היה: נערי אבשלום הרגו את אמנון פתע פתאום, וכל בני המלך נבהלו וברחו "וַיָּקֻמוּ כָּל בְּנֵי הַמֶּלֶךְ וַיִּרְכְּבוּ אִישׁ עַל פִּרְדּוֹ וַיָּנֻסוּ".

והנה הגיעה השמועה אל דוד: שאבשלום היכה את כל בני המלך ולא נותר מהם אחד. "וַיָּקָם הַמֶּלֶךְ וַיִּקְרַע אֶת בְּגָדָיו וַיִּשְׁכַּב אָרְצָה וְכָל עֲבָדָיו נִצָּבִים קְרֻעֵי בְגָדִים". יונדב בן שמעה החכם אומר למלך: שלא כל בני המלך מתו, אלא רק אמנון לבדו מת על שעינה את תמר אחות אבשלום. בינתיים בורח אבשלום, והנה "בְנֵי הַמֶּלֶךְ בָּאוּ וַיִּשְׂאוּ קוֹלָם וַיִּבְכּוּ, וְגַם הַמֶּלֶךְ וְכָל עֲבָדָיו בָּכוּ בְּכִי גָּדוֹל מְאֹד".