ואכן הדברים מתרחשים מאוחר יותר ודוד אכן משלם את הכבשה ארבעתיים, והחרב אינה סרה מביתו. ומפני עוון בת-שבע גם נגזר על דוד שיקום איש מביתו ויקח את פילגשיו, והיה זה אבשלום בנו שעשה זאת בעצת אחיתופל כאשר מרד בדוד אביו: "כֹּה אָמַר יְיָ: הִנְנִי מֵקִים עָלֶיךָ רָעָה מִבֵּיתֶךָ, וְלָקַחְתִּי אֶת נָשֶׁיךָ לְעֵינֶיךָ וְנָתַתִּי לְרֵעֶיךָ וְשָׁכַב עִם נָשֶׁיךָ לְעֵינֵי הַשֶּׁמֶשׁ הַזֹּאת. כִּי אַתָּה עָשִׂיתָ בַסָּתֶר וַאֲנִי אֶעֱשֶׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה נֶגֶד כָּל יִשְׂרָאֵל וְנֶגֶד הַשָּׁמֶשׁ". ונאמר: "לֹא תָסוּר חֶרֶב מִבֵּיתְךָ עַד עוֹלָם" כלומר: עד זמן הגאולה, שרק אז תסור החרב מבית דוד. תינוקו הראשון של דוד מבת-שבע מת, אחרי מות התינוק אמנון בנו הבכור - מענה את תמר אחותו, ובשל כך אבשלום בנו השלישי - הורג את אמנון בנו הבכור. אבשלום בנו השלישי - מורד בדוד אביו ונהרג ע''י יואב. שלמה המלך - הורג את אדוניה אחיו ובנו הרביעי של דוד המורד במלכותו. ובמשך הזמן נהרגים עוד מצאצאי דוד: בזמן יהוא נהרגו 42 איש אחי אחזיה, ועתליה הרגה חלק גדול...

"וְאֶת הַכִּבְשָׂה יְשַׁלֵּם אַרְבַּעְתָּיִם" - תשלום ראשון אשר משלם דוד המלך מתוך הארבעתיים: התינוק הראשון אשר נולד לו מבת-שבע - מת. נתן הנביא מבשר לו שמהילד הזה תתחיל הפורענות ובזה תהיה כפרתו של דוד: "אֶפֶס כִּי נִאֵץ נִאַצְתָּ אֶת אֹיְבֵי יְיָ בַּדָּבָר הַזֶּה גַּם הַבֵּן הַיִּלּוֹד לְךָ מוֹת יָמוּת". נתן הנביא מסיים לומר את דבריו והולך לביתו. "וַיִּגֹּף יְיָ אֶת הַיֶּלֶד אֲשֶׁר יָלְדָה אֵשֶׁת אוּרִיָּה לְדָוִד וַיֵּאָנַשׁ". התינוק חלה בחולי אנוש, ודוד מבקש עליו רחמים. דוד צם, שוכב על הארץ, מסתגף, מתפלל - והכל כדי להציל את הילד, שאפילו חרב חדה מונחת על צוארו של אדם אל יתיאש מן הרחמים. התנהגותו של דוד המלך היא עוד הוכחה לכך שבת-שבע לא היתה אשת איש, כיון שאם בת-שבע היתה אשת איש - הבן הזה היה אמור להיות ממזר. ואם הבן הזה ממזר אין צורך לבכות ולהתפלל עליו ואולי אפילו עדיף שימות. אבל דוד המלך ידע מדוע הוא בוכה: אפילו אחרי תוכחתו של נתן הנביא, בכל זאת חשב דוד המלך שאולי מהמעשה הזה עם בת-שבע צריך היה לצאת ממשיך שושלת משיח ה', ואולי הבן הזה הוא המשך לכיוון משיח ה'? וכאשר הבן הזה חלה, דוד המלך פחד עליו והתפלל עליו בכל מאודו.

"וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיָּמָת הַיָּלֶד". עבדי דוד המלך חוששים לומר לו אך דוד מבין כאשר הוא רואה שהם מתלחשים, וכאשר הוא שואל אם הילד מת, אומרים לו שאכן הילד מת. דוד המלך קם רוחץ ומחליף שמלותיו, בא אל בית ה' ומשתחווה, ובא אל ביתו, שמים לפניו לחם ויאכל. עבדיו מתפלאים: מדוע כאשר הילד היה בחיים דוד המלך צם ובכה? וכאשר הילד מת דוד המלך קם ואוכל לחם? דוד אומר: בעוד שהילד חי יש כח לתפילה, ואולי בכח הצום והבכי הילד יחיה ולא ימות "וְחַנַּנִי יְיָ וְחַי הַיָּלֶד? וְעַתָּה מֵת, לָמָּה זֶּה אֲנִי צָם? הַאוּכַל לַהֲשִׁיבוֹ"? את הילד המת אי אפשר להשיב למרות התפילה, הצום והבכי, אין אפשרות להחיות את המתים. זו דרך העולם וכל אדם בסופו של דבר ימות, וגם הוא דוד המלך כמו כל אדם עלי אדמות ימות בסוף ימיו, וְילך גם הוא וכל בני האדם כמו התינוק המת אל הקבר. התינוק המת לא יוכל לשוב ולבוא אליו - אך הוא יוכל לבוא אל התינוק לעולם הבא: "ועוֹד אֲנִי הֹלֵךְ אֵלָיו - וְהוּא לֹא יָשׁוּב אֵלָי".

אחרי שבנו הראשון מבת-שבע מת, מבין דוד המלך שלא הבן הזה הוא הממשיך את שושלת משיח ה', ולאחר מכן נולד לו מבת-שבע בן שני - שלמה, ממשיך שושלת בית דוד ובונה בית המקדש הראשון, וזו היתה ההוכחה האלוקית שדוד המלך לא חטא באשת איש, שהרי אם בת שבע היתה אשת איש היא היתה אסורה לבעלה ולבועלה, ולכן היתה אסורה על דוד המלך, אז כיצד נתן הנביא מרשה לדוד המלך להמשיך לחיות עם בת-שבע אם היתה אסורה לבועלה? כאן אנו רואים שלא רק שבת-שבע לא היתה אסורה על דוד המלך, אלא נולד לה שלמה המלך שנבחר ע''י הקב''ה לבנות את בית המקדש וזה מוכיח שלא היה כאן חטא. "וַיְנַחֵם דָּוִד אֵת בַּת שֶׁבַע אִשְׁתּוֹ, וַיָּבֹא אֵלֶיהָ וַיִּשְׁכַּב עִמָּהּ וַתֵּלֶד בֵּן, וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שְׁלֹמֹה וַיְיָ אֲהֵבוֹ. נתן הנביא אפילו נשלח אל דוד המלך להודיעו את דבר ה': וַיִּשְׁלַח (ה') בְּיַד נָתָן הַנָּבִיא וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ: יְדִידְיָהּ בַּעֲבוּר יְיָ" (שמואל ב', י''ב, כ''ד-כ''ה). האם יתכן שנתן הנביא בעל רוח הקודש ובדרגת נבואה יתן ברכתו ללידת ילד מנישואין אסורים? והאם יתכן שילד מנישואין "אסורים" (שלמה המלך) יוכל למלוך על כל ישראל? ויוכל לבנות את בית המקדש בהוראת ה'? ויוכל לזכות לכך שהקב''ה ידבר אליו? ומדוע מתייחס הנביא בחומרה ובאים על דוד המלך כל הצרות? אלא שמאדם בדרגתו דוד המלך דורשים שלמות מוחלטת.

רואים שהתהוות שושלת בית דוד כרוכה משורשה הראשון בסיפורים לא נעימים סביב הקידושין: לוט הבא על בנותיו ויוצאים מהן מואב ועמון, יהודה ותמר כלתו ויוצא מהם פרץ אבי משיח וזרח, רות המואביה בגורן בלילה ובועז, דוד שעם לידתו חשוד כממזר, המלך רחבעם בן נעמה העמונית המולך אחרי אביו שלמה המלך - האם מישהו היה יכול להאמין או להעלות על דעתו, שמאירועים כאלה תתפתח שושלת בית דוד משיח ה'?

גדולי ישראל מסבירים זאת במשל: משל לאדם החפץ להוביל יהלום ביער שורץ שודדים. היהלום הנוצץ נימצא בסכנה שמא יתפסוהו השודדים וישדדו אותו. מה עושה האדם החפץ בכל זאת להוביל את היהלום ביער? הוא לוקח את היהלום ומלכלך אותו בבוץ ורפש, כך שאיש אינו מעלה על דעתו שבתוך הבוץ והרפש הזה מצוי יהלום. מיד כאשר יוצא האדם מן היער הוא מנקה את היהלום ואז נוצץ היהלום ומבריק במלוא הדרו.

והנמשל: כשהקדוש-ברוך-הוא רוצה להביא את נשמת הגואל לעולם, הכוחות האפלים בעולם רוצים לחטוף אותה ולעכב אותה, ולא לאפשר זאת. אנחנו רואים זאת לאורך כל ההיסטוריה: גם לפני שנולד משה רבינו ואיצטגניני פרעה אמרו לו: שמושיעם של ישראל יוולד וידון במים, פרעה מצווה להשליך את כל הבן הילוד ליאור. והיכן מחביא הקדוש-ברוך-הוא את משה (היהלום) במקום הטוב ביותר: על ברכי פרעה. כך בשעה שרצה הקדוש-ברוך-הוא לגלגל לעולם את נשמת מלך המשיח (את היהלום "ביער השורץ שודדים"), הוא מגלגל אותה מהמקומות הבלתי צפויים כפי שמוכיחה לנו כל השתלשלות ההיסטוריה של דוד המלך.