נתן הנביא מגיע אל דוד בשליחות ה', ומאחר שהקב''ה רוצה להביא את דוד להודות על חטאו, נתן הנביא מדבר אל דוד דברי תוכחה בצורת משל. והמשל קשור לצאן ולכבשה, כיון שדוד היה רועה צאן ובשל מסירותו לצאן נבחר למלך.

ויאמר לו נתן הנביא: "שְׁנֵי אֲנָשִׁים הָיוּ בְּעִיר אֶחָת - אֶחָד עָשִׁיר וְאֶחָד רָאשׁ (הכוונה לדוד ואוריה ושניהם בני אדם שוים לפני הקדוש-ברוך-הוא). לְעָשִׁיר - הָיָה צֹאן וּבָקָר הַרְבֵּה מְאֹד (הכוונה לדוד שהיו לו הרבה נשים). וְלָרָשׁ - אֵין כֹּל, כִּי אִם כִּבְשָׂה אַחַת קְטַנָּה אֲשֶׁר קָנָה, וַיְחַיֶּהָ וַתִּגְדַּל עִמּוֹ וְעִם בָּנָיו יַחְדָּו, מִפִּתּוֹ תֹאכַל וּמִכֹּסוֹ תִשְׁתֶּה וּבְחֵיקוֹ תִשְׁכָּב וַתְּהִי לוֹ כְּבַת (הכוונה לאוריה שהיתה לו כבשה אחת שהיא בת-שבע, אשר התייחס אליה כבת וזכה בה ביגיע כפיו כאשר עזר לדוד במלחמת גָלְיָת). וַיָּבֹא הֵלֶךְ לְאִישׁ הֶעָשִׁיר (אל האיש העשיר הגיע אורח), וַיַּחְמֹל לָקַחַת מִצֹּאנוֹ וּמִבְּקָרוֹ לַעֲשֹוֹת לָאֹרֵחַ הַבָּא לוֹ (אך לאיש העשיר בעל הצאן והבקר הרב, היה חבל לקחת מצאנו ומבקרו על מנת להכין ולכבד את האורח שלו, לכן לקח את כבשת האיש הרש היחידה שלו והכינה לאורח), וַיִּקַּח אֶת כִּבְשַׂת הָאִישׁ הָרָאשׁ וַיַּעֲשֶׂהָ לָאִישׁ הַבָּא אֵלָיו".

לפי דברי נתן הנביא, אנו רואים במשל כבשת הרש כי התביעה על דוד היא: מקסימום על גזל אשתו של אוריה וגם זה לא בוודאות (אולי האיש העשיר התכוון לשלם לעני עבור הכבשה שלקח?). אנו לא רואים במשל כבשת הרש תביעה על עוון אשת איש וגם לא על מות אוריה. אך למרות שכל היוצא למלחמה היה כותב גט לאשתו, בכל זאת היתה אשתו מצפה שיחזור ודוד לקחה ממנו, וזה היה איסור הדומה לגזל. אך גם זה לא היה מתאים לדוד המלך לפי דרגתו, כי הקב''ה מדקדק עם צדיקים כחוט השערה.

למשמע דברי נתן הנביא דוד המלך מגיב תגובה חריפה: "וַיִּחַר אַף דָּוִד בָּאִישׁ מְאֹד וַיֹּאמֶר אֶל נָתָן: חַי יְיָ כִּי בֶן מָוֶת הָאִישׁ הָעֹשֶׂה זֹאת, וְאֶת הַכִּבְשָׂה יְשַׁלֵּם אַרְבַּעְתָּיִם, עֵקֶב אֲשֶׁר עָשָׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וְעַל אֲשֶׁר לֹא חָמָל". חרון אפו של דוד הוא בעיקר על כך שהאיש חמל על שלו ולקח את הכבשה היחידה של העני, ולא עוד אלא שלקח שלא לצורך עצמו אלא כדי לארח בביתו. ודוד המלך אכן שילם ארבעתיים: 1. תינוקו הראשון מבת-שבע - מת 2. תמר בתו - נאנסה 3. אמנון בכורו - מת 4.אבשלום בנו - מרד בו והומת. ומטרת העונשים הללו: לא היתה לנקום, אלא ללמד ולחנך, בבחינת שיעור לדורות.

"וַיֹּאמֶר נָתָן אֶל דָּוִד: אַתָּה הָאִישׁ!" מעניין שדוד לא הבין בעצמו שהמדובר בו, ונתן הנביא היה צריך לומר לו שהוא האיש. מתוך התוכחה של נתן הנביא לדוד נשמעת תוכחה על אבק כפיות טובה: "כֹּה אָמַר יְיָ אֱלֹקֵי יִשְׂרָאֵל: אני משחתיך למלך על ישראל, הצלתיך מיד שאול, נתתי לך נשים, וָאֶתְּנָה לְךָ אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה, וְאִם מְעָט וְאֹסִפָה לְּךָ כָּהֵנָּה וְכָהֵנָּה. מַדּוּעַ בָּזִיתָ אֶת דְּבַר יְיָ? ואכן גדול כוחו של המשל, דוד מודה מיד בחטאו ואומר: "חָטָאתִי לַיְיָ", ומיד חוזר בתשובה. "חַטָּאתִי אוֹדִיעֲךָ וַעֲוֹנִי לֹא כִסִּיתִי, אָמַרְתִּי אוֹדֶה עֲלֵי פְשָׁעַי לַיְיָ, וְאַתָּה נָשָׂאתָ עֲוֹן חַטָּאתִי סֶלָה" (תהילים ל''ב, ה').

אך למרות שדוד המלך מודה מיד על חטאו וחוזר מיד בתשובה מעומק הלב, הוא נענש בבניו ובלקיחת המלוכה ממנו ע''י אבשלום בנו, ועדיין עומד המקטרג שנברא מהחטא ומקטרג ולא נמחה לגמרי, לכן סיגף דוד את עצמו בסיגופים שונים כדי למחות מכל וכל גם את העוון וגם את המקטרג. ואמרו חז''ל: דוד המלך לא היה ראוי למעשה בת שבע, ומדוע הובל דוד המלך למעשה בת-שבע? אלא שהתגלגל על ידו כדי ללמד תשובה לרבים. כדי ללמד: שיש אפשרות לעשות תשובה, ללמד: איך עושים תשובה, וללמד: שהתשובה מתקבלת. רבי אבהו אומר: תדע לך כח התשובה מדוד מלך ישראל.

ואם דוד המלך עבד ה' הצדיק ("דָוִד עַבְדִּי"), אבי אבות מלך המשיח, בעל רוח הקודש, רגל רביעית למרכבה הקדושה, שכל חייו היתה לו יראת שמים עצומה ושם כל מבטחו בה' והלך בדרך ה', בדרך התורה והמצוות, ונלחם את מלחמות ה', וכבש את ירושלים והפכה לעיר הבירה הנצחית של ישראל, וחפר את יסודות בית המקדש, והכין את משמרות הכהנים והלויים, והכין כסף וזהב לרוב ונחושת ועצים ואת צורכי בית המקדש, וכתב את התהלים ועוד ועוד - נענש בעונשים כל כך קשים והכל לפי דרגתו העצומה ולמרות שהחטא היה בעצם אבק של חטא, והוא גם חזר מיד בתשובה - אזי מה נאמר ומה נדבר אנחנו האנשים הפשוטים והקטנים?! כמה אנחנו צריכים לבדוק את עצמנו על כל מעשינו?! וכמה זהירות עלינו לנקוט בקיום תורה ומצוות! כי "סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע - אֶת הָאֱלֹקִים יְרָא וְאֶת מִצְוֹתָיו שְׁמוֹר, כִּי זֶה כָּל הָאָדָם. כִּי אֶת כָּל מַעֲשֶׂה הָאֱלֹקים יָבִא בְמִשְׁפָּט!" (קהלת י''ב, י''ג-י''ד). "עין רואה ואוזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבים", בשמים אין אֵיפָה ואֵיפָה, אין משוא פנים לשום אדם ואפילו לא למלך גדול, מלך עצום וקדוש כדוד מלך ישראל חי וקיים! בפני ה': דינו של מלך כדינו של כהדיוט (דין המלך כדין האדם הפשוט). הכל דין צדק מוחלט, וכל אדם לפי דרגתו הרוחנית מקבל רק את המגיע לו, הן לטוב והן למוטב. ועם הצדיקים הקדוש-ברוך-הוא מדקדק כחוט השערה!

דוד המלך כתב על כך את מזמור נ''א בתהלים: "לַמְנַצֵּחַ מִזְמוֹר לְדָוִד, בְּבוֹא אֵלָיו נָתָן הַנָּבִיא, כַּאֲשֶׁר בָּא אֶל בַּת שָׁבַע"... מזמור בו הוא נותן שבח והודיה לה' אשר שלח אליו את נתן הנביא להוכיחו ולגרום לו לחזור בתשובה. "וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל נָתָן: חָטָאתִי לַיְיָ!" ומודה ועוזב ירוחם (ירוחם - שמרחמים עליו, שמרחמים על: המודה ומתוודה על החטא ועוזב את החטא ולא שב אליו יותר), בשמים מקבלים תשובה אמיתית של כל בן אדם. דוד המלך מיד מודה ומתוודה על חטאו ועוזב את החטא, ומן השמים מרחמים עליו ותשובתו מתקבלת. דוד המלך מלמדנו כיצד חוזרים בתשובה, דוד המלך הוא דוגמא הכי טובה לחוזר בתשובה. ואמרו חז''ל באגדת בראשית: 13 שנה היה דוד חולה ומוטל במיטה, ושבעה כרים היו מחליפים תחתיו כל יום ממה שהיו נמסים מדמעות עיניו, בשביל אותו מעשה שעשה. והיה מתענה 13 שנים עד שכחש בשרו ולא היה בו כח, והיה מתחנן לפני הקב''ה ומבקש מחילה על אותו עוון.

ומובא בילקוט שמעוני שמואל ב', כ''ג ובתנא דבי אליהו רבה ב': עשרים ושתים שנה שנסתלקה רוח הקודש מדוד מלך ישראל, ובכל יום ויום היה מוריד כוס של דמעות ואוכל פיתו באפר. ומשעשה תשובה, נכתב בחבורה של מעלה ונקרא עבד ה'.

אמר רבי שמעון בר יוחאי זצוק''ל: כל אדם החוטא נשאר החטא רשום בגופו, חוץ מדוד שהעביר הקב''ה חטאו מגופו כיון שראויה היתה בת-שבע לדוד, אלא שאכלה פַּגָה (טרם זמנה). כלומר: דוד לא המתין ולא חיכה עד שבת-שבע תגיע אליו בהיתר, אלא מיהר ודחק את השעה כמי שאוכל פירות בושר שעדיין לא הבשילו דיים. "וַיֹּאמֶר נָתָן אֶל דָּוִד: גַּם יְיָ הֶעֱבִיר חַטָּאתְךָ לֹא תָמוּת". דוד אמנם לא ימות בחטא זה כיון שהוא חזר מיד בתשובה, אך בכל זאת יענש בצורה קשה מאוד כדי להתנקות מהחטא. וממשיך נתן הנביא ואומר לדוד את דבר ה': "וְעַתָּה לֹא תָסוּר חֶרֶב מִבֵּיתְךָ עַד עוֹלָם, עֵקֶב כִּי בְזִתָנִי וַתִּקַּח אֶת אֵשֶׁת אוּרִיָּה הַחִתִּי לִהְיוֹת לְךָ לְאִשָּׁה". וכבר ראינו אחרי מרד אבשלום שדוד ראה את עצמו כמי שבטלה מלכותו והמליכוהו מחדש. וישנו כלל: מלך שנמשח - ביום משיחתו מתכפרים עוונותיו, ומכאן: שאחרי מרד אבשלום התכפר לדוד המלך מעשה בת-שבע וכל הכרוך בכך.