לאחר שמָלַך דוד על כל ישראל, והעלה את ארון ה' לירושלים ויזם לבנות את בית המקדש, חקר ודרש: האם נשאר נצר לבית שאול, כדי שיוכל לעשות עמו חסד. דוד המלך ביקש לעשות חסד במיוחד עם יהונתן ידיד נפשו וכפי שנשבע לו. אך מאחר שכל מלך אשר עלה לשלטון היה מכרית את צאצאי בית המלוכה הקודם, הסתתרו הנותרים מבית שאול מפחד המלך. אך דוד המלך לא נהג כשאר המלכים, דוד ביקש לעשות חסד של אמת עם צאצאי שאול המלך אשר ביקש את נפשו. ולאחר שחקר ודרש הגיע אליו ציבא עבד בית שאול שאמר אל המלך: "עוֹד בֵּן לִיהוֹנָתָן נְכֵה רַגְלָיִם". ציבא עבד בית שאול ממעיט בערך בן יהונתן ככל האפשר, הוא מדגיש שבן יהונתן נכה רגליים שאינו ראוי לשררה ומתבייש במומו, וציבא אפילו אינו מזכיר את שמו. "וַיֹּאמֶר לוֹ הַמֶּלֶךְ: אֵיפֹה הוּא? וַיֹּאמֶר צִיבָא אֶל הַמֶּלֶךְ: הִנֵּה הוּא בֵּית מָכִיר בֶּן עַמִּיאֵל בְּלוֹ דְבָר", ציבא השתלט למעשה על כל נחלת אדונו. דוד המלך שולח מיד לבית מכיר בן עמיאל מבְּלוֹ דְבָר, ומביא את מְפִיבֹשֶׁת בן יהונתן נכד שאול. מְפִיבֹשֶׁת בן יהונתן מגיע אל דוד המלך וחולק לו כבוד, הוא נופל על פניו ומשתחווה. ובדברי הימים נקרא מְפִיבֹשֶׁת בן יהונתן מריב בעל, כיון שלא רצה שיכירוהו כאשר התחבא. ואמרו חז''ל: שעיקר שמו היה מריב בעל, ונקרא מְפִיבֹשֶׁת כיון שהתגלה כחכם גדול מלא וגדוש בתורה, והיה מבייש את פני דוד בהלכה.

דוד המלך אשר רצה לעשות עמו חסד בעבור יהונתן אביו, משיב לו את כל שדה שאול ואומר לו: "וְאַתָּה תֹּאכַל לֶחֶם עַל שֻׁלְחָנִי תָּמִיד". מְפִיבֹשֶׁת מודה למלך בהשפלה ואומר: כיצד פנית אל כלב מת אשר כמוני, נכה רגליים מוגבל תנועה ומחוסר כל?

דוד מודיע לציבא עבד בית שאול: שכל אשר היה לשאול ולכל ביתו, נותן דוד המלך למְפִיבֹשֶׁת בן יהונתן. ועל ציבא מוטלת האחריות לטפל ברכוש ולדאוג למיכא בנו של מְפִיבֹשֶׁת, כיון שמְפִיבֹשֶׁת למרות מומו אוכל כאחד מבני המלך, על שולחן המלך בירושלים.