לאחר ששמעו הפלישתים על כל גדולתו של דוד ועל אשר נמשח למלך על כל ישראל, וגם זכרו את נצחונו המזהיר על גָלְיָת הפלישתי, ולמרות העובדה שהתייראו ממנו מאוד, החליטו בכל זאת לבקש את נפשו: "וַיַּעֲלוּ כָל פְּלִשְׁתִּים לְבַקֵּשׁ אֶת דָּוִד... וּפְלִשְׁתִּים בָּאוּ וַיִּנָּטְשׁוּ בְּעֵמֶק רְפָאִים".

דוד שואל תמיד בה' לפני כל פעולה, דוד המלך שואל: האם לעלות אל הפלישתים? האם יתנם ה' בידו? ובמקרה זה חשוב לו מאוד לדעת, כיון שהפלישתים נתנו לו מחסה בציקלג כאשר נרדף ע''י שאול. דוד המלך מקבל תשובה: "וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל דָּוִד: עֲלֵה כִּי נָתֹן אֶתֵּן אֶת הַפְּלִשְׁתִּים בְּיָדֶךָ". דוד מתנפל על הפלישתים כפרץ מים הזורמים בין הסלעים ומַכֵּה אותם, על כן קרא למקום ההוא בעל פרצים. והפלישתים הניגפים לפני דוד בורחים ומפקירים את עצביהם. דוד ואנשיו נושאים את עצבי הפלישתים לירושלים, מראים לְעֵין-כָּל את אפסיות אלוהי הפלישתים ושורפים אותם. למרות המפלה המוחצת, הפלישתים שוב מנסים את כוחם, ומנסים שוב באותו מקום בו נחלו תבוסה. דוד שואל בה' ומקבל תשובה: לא לעלות אל ההר, ולא לבוא לפני פלישתים כמו תמיד אלא לבוא מאחוריהם, ולרבוץ סמוך לחומות בלי כל תנועה - עד שיִשָמָע קול בראשי הבכאים, כלומר: כאשר תנשב הרוח ותניע את ראשי הבכאים שהם אילנות רבי ענפים ועלים, ואז כאשר ייִשָמְעוּ צעדי דוד ואנשיו, יחשבו הפלישתים שזהו קול הענפים הנעים ברוח ולא ישָמרו מדוד כלל, ואז יתנפלו עליהם במהירות דוד ואנשיו וינצחום. "לֹא תַעֲלֶה, הָסֵב אֶל אַחֲרֵיהֶם וּבָאתָ לָהֶם מִמּוּל בְּכָאִים. וִיהִי כְּשָׁמְעֲךָ אֶת קוֹל צְעָדָה בְּרָאשֵׁי הַבְּכָאִים אָז תֶּחֱרָץ, כִּי אָז יָצָא יְיָ לְפָנֶיךָ לְהַכּוֹת בְּמַחֲנֵה פְלִשְׁתִּים".

לפי רש''י: "הַבְּכָאִים" הם מלאכים הצועדים בראשי האילנות, מלאכים אשר הקדוש-ברוך-הוא שולח לעזרת דוד. לפי הרד"ק: "וִיהִי כְּשָׁמְעֲךָ אֶת קוֹל צְעָדָה בְּרָאשֵׁי הַבְּכָאִים" אשמיעך קול לחזק את לב העם אשר אתך, שידמה להם קול הולכים בראשי האילנות כאילו מלאכים יצאו להכות בפלשתים. "אָז תֶּחֱרָץ" אז תנוע ותתחזק על הפלשתים. אמר לו הקב"ה: אין לך רשות לפשוט יד בהם אפילו הם קרובים אליך, עד שאתה רואה את ראשי האילנות מתנועעים. ועבור דוד המלך ואנשיו היה זה ניסיון קשה מאוד: לעמוד בלא תנועה לפני האוייב, לפני מחנה הפלישתים הגדול השש אלֵי קרב. שאול נכשל בניסיון דומה.

הפלישתים צרים על דוד ואנשיו והעם לוחץ להתנפל על הפלישתים, ובכל זאת עומד דוד בניסיון וממתין עד הרגע הנכון כפי שציווהו ה', כיון שמוטב היה לו לדוד למות ובלבד שלא יעבור על מצוות ה'. ואכן ה' עם דוד והניצחון היה מוחץ: "וַיַּעַשׂ דָּוִד כֵּן כַּאֲשֶׁר צִוָּהוּ יְיָ, וַיַּךְ אֶת פְּלִשְׁתִּים מִגֶּבַע עַד בֹּאֲךָ גָזֶר".