בזכות השגעון בו השתמש דוד הוא ניצל מאכיש מלך גת ואנשיו, ומשם נמלט דוד אל מערת עדולם. "וַיֵּלֶךְ דָּוִד מִשָּׁם וַיִּמָּלֵט אֶל מְעָרַת עֲדֻלָּם, וַיִּשְׁמְעוּ אֶחָיו וְכָל בֵּית אָבִיו וַיֵּרְדוּ אֵלָיו שָׁמָּה".

כאשר שמעו אחי דוד וכל בית אביו שדוד ברח אל מערת עדולם, הם החליטו להצטרף אליו מפחד שאול. היה להם ברור שכאשר ישמע שאול על בריחת דוד, הוא ירצה לנקום בו ולפגוע בבני משפחתו.

אל דוד הצטרפו במערת עדולם כ-400 אנשים נוספים: "וַיִּתְקַבְּצוּ אֵלָיו כָּל אִישׁ מָצוֹק" - אנשים שהיו להם מצוקות, ולפי המפרשים: אלה אנשים שיש בהם בינה ודעה. ודוד התחבר רק עם תלמידי חכמים כמוהו אשר נקראו מצוקים מלשון צוק, כלומר: חזקים ואיתנים באמונתם כצוק.

ובדברי הימים א', י''ב, כ''א-כ''ב נאמר: "וְאֵלֶּה הַבָּאִים אֶל דָּוִיד לְצִיקְלָג... וְהֵמָּה בַּגִּבּוֹרִים עֹזְרֵי הַמִּלְחָמָה. נֹשְׁקֵי קֶשֶׁת... וְהֵמָּה עָזְרוּ עִם דָּוִיד עַל הַגְּדוּד, כִּי גִבּוֹרֵי חַיִל כֻּלָּם וַיִּהְיוּ שָׂרִים בַּצָּבָא. כִּי לְעֶת יוֹם בְּיוֹם יָבֹאוּ עַל דָּוִיד לְעָזְרוֹ עַד לְמַחֲנֶה גָדוֹל כְּמַחֲנֵה אֱלֹקים". אנשים אלה שהצטרפו אל דוד והיו נאמנים לו כל חייו, היו למעשה גרעין התהוות הצבא של מלכות דוד.

ואף על פי שהיו במחנה דוד גם מרי נפש היה המחנה קדוש, שנאמר עליו שהיה "כְּמַחֲנֵה אֱלֹקים". עצם הימצאותו של גד הנביא במחנה דוד מעידה על קדושתו הרבה של המחנה. "וְכָל אִישׁ אֲשֶׁר לוֹ נֹשֶׁא" - כלומר: אנשים שהיו להם נושים, שהיו חייבים ואין בידם לשלם. "וְכָל אִישׁ מַר נֶפֶשׁ" - שמצוקותיו הפכוהו למר נפש. ויש מפרשים שהיו גם מרי נפש מהעבֵרות שבידם, ודוד היה מחזירם בתשובה. ולמרות שדוד כבר נמשח למלך, הוא היה כל כך ענו וצנוע, ולא נהג בהם כמלך.

"וַיֵּלֶךְ דָּוִד מִשָּׁם מִצְפֵּה מוֹאָב". דוד מחליט להגיע למצפה מואב. מאחר שרוּת סבתו היתה מואביה הוא יוצא מנקודת הנחה שהוריו יהיו בטוחים שם הרבה יותר מאשר במערות ובמצודות, אשר בעת מלחמה הם מקום מסוכן, ועדיף שהוריו ישבו בעיר המלוכה במואב, שהרי ישי אביו הוא נכדה של רות המואביה ודוד עצמו הוא נין של רות המואביה.

דוד מציג את הוריו לפני מלך מואב, ומבקש שיאפשר לאביו ולאמו להישאר במואב במקום לדור עמו במערת עדולם, עד אשר יֵדע מה יעשה לו ה'. הורי דוד נשארים במואב ואחי דוד בוחרים להישאר עמו וללכת אתו בכל אשר ילך (לפי אברבנאל) ולפי פרשנים אחרים אֶחָיו נשארו אצל מלך מואב.

גד הנביא אומר לדוד שלא ישב במצודה, כיון שהנביא ראה ברוח הקודש שמלך מואב אשר היה מתיירא מפני שאול, יכול להסגיר את דוד לשאול. לכן הציע גד הנביא לדוד: שילך אל ארץ יהודה, שם מצויים בני שבטו הקרובים לו, והם לא ימסרוהו לשאול. "וַיֵּלֶךְ דָּוִד וַיָּבֹא יַעַר חָרֶת", ואכן כל זמן שהיה דוד בארץ יהודה היה בטוח מפני שאול, עד אשר הגיע לעיר קְעִילָה (שם אנשי העיר אמורים היו להסגירו לשאול).

מובא במדרש במדבר רבה י''ד ורש''י: שכאשר הלך דוד לארץ יהודה, הרג מלך מואב את הוריו של דוד ואת אחיו, פרט לאח אחד שהחייהו נחש העמוני.