דוד בא לנוב עיר הכהנים כדי להתפלל כי שם היה ארון ה', ולשאול את פי ה' ב"אורים ותומים" לפני שימשיך את דרכו ובריחתו משאול.

כאשר הגיע דוד המלך לנוב שהה שם גם דואג האדומי אביר הרועים מעבדי שאול, ולפי רש''י דואג היה אב בית דין.

אחימלך הכהן נחרד לקראת דוד ושאל: מדוע הוא לבדו, שהרי לא מקובל שאדם גדול כמוהו וחתן המלך ילך לבדו. דוד משיב: שהוא הולך במצוות שאול המלך בשליחות סודית, ואסור שאיש ידע אודות שליחותו. ומאחר שאחימלך הכהן הבין שדוד בשליחות שאול המלך, הוא לא נקט בשום אמצעי זהירות מדואג אשר היה שם.

דוד שהיה מאוד רעב (אחזו בולמוס), ביקש מאחימלך הכהן שיתן לו לחם, אך מאחר שנוב עיר שכולה כהנים ולא היה שם לחם חול רגיל, נתן לו הכהן לחם קודש, מלחם הפָּנים המוסָרים מלפני ה' המותר רק לכהנים.

דוד שואל את אחימלך האם יש לו חנית או חרב, כיון שמיהר בדבר המלך ולא לקח עמו את חרבו. אחימלך הכהן נותן לדוד את חרב גָלְיָת הפלישתי שהיתה מאחורי האפוד, חרב שדוד הניחה שם לאחר נצחונו על גָלְיָת. אחימלך הכהן שואל לו באלקים ב"אורים ותומים" ומברכו: שיצליח בדרכו. דוד לובש עוז ובורח ביום ההוא אל אכיש מלך גת.