"וְעַתָּה שְׁלַח וְקַח אֹתוֹ אֵלַי כִּי בֶן מָוֶת הוּא"

דוד הבורח מנָיוֹת בָּרָמָה מגיע אל יהונתן ושוטח לפניו את לבו: "מֶה עָשִׂיתִי, מֶה עֲוֹנִי וּמֶה חַטָּאתִי לִפְנֵי אָבִיךָ כִּי מְבַקֵּשׁ אֶת נַפְשִׁי"? נשאר רק כפסע בינו ובין המוות. יהונתן משיב לו: חלילה, לא תמות. כל הסבל הגדול שדוד עובר וכל הרדיפות והייסורים ממרקים אותו, מלמדים אותו תחבולות ודרכי הישרדות, מכשירים אותו למלכות, ומוכיחים לו שה' עמו ולא יאונה לו כל רע.

דוד מבקש מיהונתן ידיד נפשו המוכן לעשות הכל למענו: לבדוק מה תהיה תגובתו של שאול המלך כאשר יראה שנפקד מקום דוד מן המשתה (כאשר דוד לא יהיה נוכח בסעודת ראש חודש שנהגו לסעוד על שולחן המלך). יהונתן יֹאמַר לשאול כי דוד ביקש ממנו רשות ללכת לבית לחם עירו לזבוח עם משפחתו, ובינתיים דוד יסתתר בשדה, "וְאִם חָרֹה יֶחֱרֶה לוֹ, דַּע כִּי כָלְתָה הָרָעָה מֵעִמּוֹ".

יהונתן סבור ששאול אביו אינו מסתיר ממנו מאומה, אך דוד יודע ששאול מסתיר מיהונתן, כיון ששאול יודע שיהונתן מספר לדוד הכל. יהונתן מבטיח לספר לדוד מה תהיה תגובת שאול אביו על העדרו של דוד מן הסעודה, והם כורתים ברית בה מבקש יהונתן: "וְלֹא תַכְרִת אֶת חַסְדְּךָ מֵעִם בֵּיתִי עַד עוֹלָם".

דוד ויהונתן מסכמים ביניהם מקום מפגש לאחר שלושה ימים, בו תינתן תשובת יהונתן לדוד באמצעות החצים שיהונתן ייִרָה ליד אבן הָאָזֶל: "וְהִנֵּה אֶשְׁלַח אֶת הַנַּעַר לֵךְ מְצָא אֶת הַחִצִּים. אִם אָמֹר אֹמַר לַנַּעַר: הִנֵּה הַחִצִּים מִמְּךָ וָהֵנָּה, קָחֶנּוּ וָבֹאָה כִּי שָׁלוֹם לְךָ... וְאִם כֹּה אֹמַר לָעֶלֶם: הִנֵּה הַחִצִּים מִמְּךָ וָהָלְאָה, לֵךְ כִּי שִׁלַּחֲךָ יְיָ".

דוד הסתתר בשדה ונעדר מסעודת ראש חודש, "וְלֹא דִבֶּר שָׁאוּל מְאוּמָה". אך כאשר נפקד מקום דוד גם ביום השני ממחרת החודש, ולאור העובדה שיהונתן אישר לו ללכת לזבח המשפחתי בבית לחם, "וַיִּחַר אַף שָׁאוּל בִּיהוֹנָתָן וַיֹּאמֶר לוֹ: בֶּן נַעֲוַת הַמַּרְדּוּת. הֲלוֹא יָדַעְתִּי כִּי בֹחֵר אַתָּה לְבֶן יִשַׁי לְבָשְׁתְּךָ"... שאול המלך אינו מבין כיצד יהונתן בנו תומך ביריבו ואפילו במחיר ויתור על המלכות, "כִּי כָל הַיָּמִים אֲשֶׁר בֶּן יִשַׁי חַי עַל הָאֲדָמָה, לֹא תִכּוֹן אַתָּה וּמַלְכוּתֶךָ, וְעַתָּה שְׁלַח וְקַח אֹתוֹ אֵלַי כִּי בֶן מָוֶת הוּא". יהונתן אומר לאביו: למה יומת, מה עשה? ואז מטיל עליו שאול את החנית להכותו. ליהונתן כבר אין יותר ספקות ביחס לכוונות אביו להמית את דוד.

למחרת בבוקר יוצא יהונתן עם נער קטן לשדה, כפי שקבע עם דוד. הוא יוצא בשעות היום כדרך טיול כדי שלא יחשדו בו, ועם נער קטן כדי שלא יבין את הסוד. לאחר שיהונתן יורה את החצים והנער הקטן מלקטם, נותן יהונתן את כליו לנער כדי שיביאם לעיר. הנער הולך ודוד יוצא ממחבואו, "וַיִּפֹּל לְאַפָּיו אַרְצָה וַיִּשְׁתַּחוּ שָׁלשׁ פְּעָמִים, וַיִּשְּׁקוּ אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וַיִּבְכּוּ אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ, עַד דָּוִד הִגְדִּיל. וַיֹּאמֶר יְהוֹנָתָן לְדָוִד: לֵךְ לְשָׁלוֹם, אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְנוּ שְׁנֵינוּ אֲנַחְנוּ בְּשֵׁם יְיָ לֵאמֹר, יְיָ יִהְיֶה בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּבֵין זַרְעִי וּבֵין זַרְעֲךָ עַד עוֹלָם". יהונתן חוזר לעיר ודוד ממשיך את מנוסתו לעבר נוב עיר הכהנים.